תקציר כנס ריבונות – הזמן והתודעה בשלים לריבונות. הגיעה העת למעשים’

‘הזמן והתודעה בשלים לריבונות. הגיעה העת למעשים’

 

שרים אישי ציבור ולמעלה מאלף מתומכי הריבונות השתתפו בכנס הריבונות הרביעי של תנועת ‘נשים בירוק’, רגע לפני טיסת נתניהו למפגש עם הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ.

 

למעלה מאלף תומכי חזון הריבונות גדשו אתמול (ראשון 12.2.17) את אולם הכנסים במלון פאז’ה בירושלים שם התקיים כנס הריבונות הרביעי בניצוחם של הפורום לריבונות ותנועת ‘נשים בירוק’ ובהשתתפות שרים, חברי כנסת, אישי ציבור ורוח ואף נציגים של ערביי יו”ד התומכים במהלך החלת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון.

האירוע כולו נפתח במעין “מהדורת חדשות” בה הובאו דבריהם של שרים, חברי כנסת ואף סנטורים אמריקאיים המברכים את באי הכנס ומעודדים את המשך תנופת חזון הריבונות בזירה המדינית והמעשית.

לאחר דברי ברכה ותודה של ראשי ‘נשים בירוק’, יהודית קצובר ונדיה מטר, נפתח פרק הנאומים והרצאות של האירוע בהרצאתו של זאב ז’בוטינסקי, נכדו של מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית שפרס את האמת ההיסטורית מאחורי החוק הבינלאומי, חוק הקובע עוד מראשית המאה הקודמת כי זכויות לאומיות בארץ ישראל ישנן אך ורק לעם היהודי, ובכלל זה ביהודה ושומרון. עובדה זו, כמו גם קביעה בחוק האמריקאי אודות זכויות העם היהודי בארצו, קבע ז’בוטינסקי, מוסתרת ומעוותת על ידי תקשורת המתארת את החוק הבינלאומי ככזה הרואה בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון כבלתי חוקית.

הרב אבי גיסר, רב הישוב עפרה, נשא דברים על המוסר והצדק שבחזון הריבונות ועל הגזענות וההתנערות מאחריות אזורית ויהודית הגלומה במתווה שתי המדינות. “הזמן בשל, הנפש בשלה, התודעה מוכנה וכעת זמן מעשה”, אמר הרב גיסר בהתייחסו לחזון הריבונות וציין כי אין בנו חשש מההיבט הדמוגרפי ומיליוני יהודים עוד צפויים להגיע לארץ ישראל מרחבי העולם.

עמנואל שילה, עורך העיתון ‘בשבע’, העיתון העמד מאחורי הפקתו של הכנס כולו, הציג בתמצית את ההצעות השונות באשר למעמד ערביי יו”ש ביום שאחרי הריבונות ואת האתגר הגלום בכל אחת מהן. בהמשך הציג את תפיסתו שלו התומכת בהצעת השר בנט להחלת ריבונות באזור C ומתן מעמד אזרחי לערביי אזור זה שהשפעתם הדמוגרפית זעירה.

כמו כן דיבר שילה על מהלך הריבונות הראשון שלטעמו אינו אמור להסתפק במעלה אדומים אלא במהלך גדול ומשמעותי הרבה יותר. את התשלום המדיני וההסברתי הצפוי למהלך הריבונות הראשוני נכון יהיה לשלום על מהלך דרמטי יותר שיהיה בו כדי לסכל אפשרות עתידית של הקמת מדינה פלשתינית. לשם כך, סבור שילה, יש לפתוח בהחלת ריבונות על בקעת הירדן הזוכה למעמד קונצנזואלי לצד אזורים נוספים.

השר לענייני ירושלים מורשת והגנת הסביבה, זאב אלקין, נשא גם הוא דברים בהם שב על תפיסתו לפיה הדרך הראויה לקידום חזון הריבונות היא דרך השלבים המדורגת אותה דימה ל’שיטת הסלאמי’ הערבית. לדבריו על ישראל מוטלת החובה להחיל ריבונות על כל שטח בו ניתן לעשות זאת. “חובה לעשות זאת וזו משימת השעה יותר מאשר אי פעם”, אמר.

בהמשך הערב הוענק אות ‘יקיר הריבונות’ לאורי אליצור ז”ל, אות שהוענק על ידי שר החקלאות אורי אריאל, שהגדיר את אליצור ‘מורי ורבי’, ליעיל, אלמנתו של אורי אליצור שנשאה גם היא דברים וסיפרה על דבריו בחודשי חייו האחרונים כאשר קבע כי המשימה שעוד נותרה לו בחייו היא להטמיע בשיח הישראלי את חובת הריבונות.

השר אריאל הביע את התרגשותו לנוכח השיח הגלוי והישיר סביב חזון הריבונות, והתייחס גם לסוגיית הר הבית כשאמר: “המציאות שהם (הערבים) למעלה ואנחנו למטה אינה יהודית, אינה סבירה, אינה מקובלת והיא לא צריכה להיות. מציאות שבה שר לא יכול לעלות להר הבית בהוראת ראש הממשלה לא תהיה ולא נקבל אותה”.

את דבריו חתם בהתייחסות למפגש נתניהו-טראמפ המתקרב וקרא לנתניהו לא להפתיע את הנשיא האמריקאי, כמקובל בין מנהיגים ולומר לטראמפ “שאנחנו מתכוונים לספח את כל יהודה ושומרון במהרה”.

ראש מועצת יש”ע, אבי רואה, קבע בדבריו: “זה רגע היסטורי לעם ישראל. וקראתם דרור בשנת היובל. זה רגע היסטורי למנהיגות לקבל החלטות אמיצות גם אם הן נראות בעייתיות בעיני  האמריקאים או האירופים, ואם אנחנו קצת מהססים שולחים לנו מהשמיים את נשיא ארה”ב שלא מתבלבל באמירה שלו. כמה איתותים עם ישראל צריך כדי להבין שהארץ הזו שלנו? עדיין יש בתוכנו שמהססים? אם אחרי 67′ הממשלה הייתה מקבלת החלטת ריבונות אף אחד לא היה זוכר את הרעש וכבר היינו שולטים מהירדן ועד הים כי זה הדבר הטבעי”.

יו”ר מועצת שומרון, יוסי דגן, התמקד בדבריו להיבט הכלכלי של הריבונות והזכיר את הירידה הצפויה במחירי הדיור עם הפשרת הקרקעות ביו”ש לבנייה, את חיזוק העלייה של יהודים שכעת נרתעים מלעלות לישראל בשל יוקר המחיה והדיור והיבטים נוספים המחזקים את יתרונותיו של חזון הריבונות.

מ”מ יו”ר מועצת גוש עליון, משה סוויל, הציג את הקשיים האזרחיים בהתנהלות מול מציאות חסרת ריבונות, מציאות שמביאה לפגיעה קשה בזכויות אדם ובשוויון מול החוק לבד מהכשל המהותי בו מתנהל המינהל האזרחי בו מורכבים טלאי על טלאי חוקים מנדטוריים, טורקיים וצבאיים.

לאחר דברים אלה העניקה סגנית שר החוץ, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, את אות ‘יקירת הריבונות’ לעיתונאית והתחקירנית קרוליין גליק על קידום רעיון הריבונות בספרה שזכה לתהודה נרחבת בארץ ובעולם.

חברת הכנסת חוטובלי קבעה כי “בשנים שבהן לא העזנו לבקש ריבונות איבדנו, הפסדנו את הצדק, את האמת, את הסיפור הישראלי. בשנים שבהן אמרנו לעולם שנוכל לפתור את העניין בפשרה, כי אנחנו עם רודף שלום, לא עסקנו במאבק על הצדק הישראלי. מי שלא מאמין בזכותו להתנחל בשילה, עלי ובית אל אין לו מה לחפש בתל אביב, הרצליה וראשון לציון”.

לאחר דברים אלה החל פרק הפאנלים כאשר בראשון נשאו דברים ד”ר יועז הנדל, קרוליין גליק, הפובליציסט ד”ר דרור אידר ופרופ’ אבי דיסקין.

ד”ר הנדל טען כי הגיעה העת שישראל תכריע מה הם האינטרסים והיעדים שלה, ומתוך גישה זו יוגדרו אזורי הקונצנזוס שסביבם יתאחד העם בישראל. בין השאר מדובר בבקעת הירדן ובגושי ההתיישבות שלטעמו ניתן יהיה גם לגייס את הנשיא האמריקאי להסכמה על חשיבות השליטה הישראלית בהם.

קרוליין גליק קבעה כי “אנחנו צריכים להעז ולא לפחד. לא להיות משיחיים או הזויים. להבין שיש קשיים” והזכירה כי “טרם יישמנו את הרעיון של ירושלים המאוחדת”, ולשם הכרת הקשיים והאתגרים הגלומים בריבונות על ישראל להגיע לנתונים בסיסיים כמו מספר הערבים המתגוררים ביהודה ושומרון, נתון המצוי במחלוקת בין הספירה הפלשתינית המזויפת לבין נתוני מכון מחקר עצמאי שהגיע לתוצאות שונות בתכלית. ללא נתון ברור שכזה לא ניתן להתקדם בדיון הרציני הנדרש בשאלת הריבונות.

פרופ’ אבי דיסקין הודה כי אינו יודע מה נכון ורצוי שיהיה יעדה של ישראל, אך הזהיר ממהלך קיצוני מדי שייחשב בעיני הפלשתינים ללחץ משמעותי שיוביל את הקהילייה הבינלאומית לאכיפת הסדר שאינו טוב לישראל.

ד”ר דרור אידר סבור כי מהלך הריבונות צריך להיעשות בסבלנות ובאורך רוח שכן ישראל אינה אלא עולל בהיבט ההיסטורי הרחב ולא ניתן להציב על כתפיו באופן מיידי את כל עולה של הריבונות המלאה. “יש לנו המון זמן. סבתה של אשתי הייתה באושוויץ והיום אנחנו שבעה ממיליון יהודים אז איפה נהיה בעוד שבעים שנה. דרושות סבלנות ואמונה”.

בפאנל השני היו שותפים אורחים ערבים, מוסלמים ונוצרים, המביעים את תמיכתם בשליטה הישראלית שתביא לקץ שלטון השחיתות של הרש”פ, לשגשוג וחיים משותפים של שני העמים זה לצד זה.

בפאנל זה היו שותף גם העיתונאי שלום ירושלמי שהציג תחזית דמוגרפית קודרת שתביא, לטעמו, לקריסה חברתית וכלכלית של מדינת ישראל, וראייה לדבריו הביא את ירושלים שלפני 67′ כללה 98 אחוזי יהודים וכעת קיים חשש כבד להתגייסות ערביי העיר לבחירת ראש עיר ערבי, מהלך שיצליח לטעמו אם רק יחפצו בכך.

מנגד השיב לו פרופ’ אריה אלדד שטען כי גישתו של ירושלמי הינה גזענית הרואה את ערביי ירושלים כבעלי עמדה אחת וחזון אחד. “אתה רוצה גטו גזעני של יהודים”, הטיח אלדד בירושלמי וקבע: “המניפוליציה שבה השמאל מפחיד אותנו בדמוגרפיה נשחקה. כבר לא מפחדים מדמוגרפיה”.

אלדד הוסיף וציין כי אם לא תחזק מדינת ישראל את הקולות הערביים המבקשים לחיות תחת ריבונותה בשלום יגבר כוחם של תומכי הטרור שירצחו אותם כפי שאירע בהיסטוריה הערבית של ארץ ישראל.

הכנס כולו הסתיים במעין מהדורת חדשות עתידית בה מתוארו יתרונותיו של מהלך הריבונות בהיבט הביטחוני, הסביבתי והכלכלי, ובשירת התקווה משותפת לקהל הגדול שמילא את האולם במשך כל